הצי הרוסי בא"י במאה ה-18
במאה ה - 18 האמפריה העותמאנית היתה אחת מהמעצמות החשובות והיא שלטה על שטחים
נרחבים באירופה ברומניה בולגריה ויגוסלביה ויוון חלקים מהונגריה ודרום רוסיה כולל חצי האי קרים.
בשנת 1762 נסיכה גרמניה שנשאה לצאר הרוסי פטר השלישי הצליחה בהפיכת חצר להדיח את בעלה והרגה אותו והפכה לקיסרית של רוסיה הידועה כקתרינה הגדולה. אחד הקצינים שהשתתף בקשר היה גריגורי אורלוב היה במשך 10 שנים המאהב של קתרינה, חבר קרוב ויועץ(פלורינסקי 772).
היוונים האורתודוכסים והרוסים הפרובוסלביים היו קרובים מאד מבחינה דתית ועד 1483 הפאטריארך של קונסטנטינופול היה הסמכות הדתית והרוחנית של שתי הכנסיות. הרוסים חשבו שזאת חובתם הדתית והאינטרס הפוליטי שלהם להגן על על היוונים אורתודוכסים באמפריה העותמאנית בעיקר ביוון אך גם בא"י.
באוקטובר 1768 פרצה מלחמה בין טורקיה ורוסיה. עוד מספר שנים קודם לכן סוכנים רוסיים
נסו לארגן תנועות מרי בין הטורקים הנוצריים של האמפריה העותמאנית ובעקר ביוון(מריוט).
בנובמבר 1768 הציע גרגורי אורלוב לשלוח יחידות צי רוסי לים התיכון וכך לסייע ליוונים במאבקם נגד הטורקים ובכך להוות איום ישיר על קונסטנטינופול. אלכסי אורלוב אחיו של גריגורי שהיה בחופשת החלמה באיטליה נבחר לעמוד בראש הצי .
הופעתו הבלתי צפויה של הצי הרוסי בים תיכון היה אחד מהמאורעות המדהימים של המאה ה - 18.זה היה איום חדש ורציני לטורקים ושינה את מהלך המלחמה הרוסית טורקית. מעבר לכך זאת היתה התפתחות שבריטניה הגדולה תרמה לה רבות בצורה ישירה. 2 אדמירלים בריטים גרייג (GREIG) ואלפינסטון(ELPHISTONE) שהצטרפו לצי הרוסי קודם לכן והיו המפקדים הצבאיים של הצי תחת פיקודו של אורלוב. אוניות הקרב בדרכן מהים הבלטי לים התיכון עגנו מספר ימים בנמל האנגלי האל(HULL) ושם הצטיידו במזון ותחמושת, וכמו כן הסתייעו בצי הבריטי בים התיכון(אנדרסן 154).
בשנת 1770 פרץ מרד יווני נגד הטורקים במוריאה אשר בדרום יוון, מרד שבהכנתו סייעו סוכנים רוסיים. הצי הרוסי ניסה לבצע נחיתה ביוון(קינרוס, 400)אולם לא קבלו סיוע מספיק מהיוונים ונאלצו לסגת והטורקים החלו במסע נקמה נגד היוונים. הרוסים תקפו את הצי הטורקי ליד האי כיוס,גרמו לו אבדות כבדות ואלצו אותו למצוא מחסה במפרץ צ'סמה ליד העיר איזמיר. בין ה - 5 ל - 7 ביולי 1770 התחולל קרב צ'סמה והוא הוכרע לאחר שקצין בריטי הדליק ספינה טורקית שנתפשה ושלח אותה לנמל והצי הטורקי הושמד ע"י האש מבלי שהרוסים נאלצו לירות יריה נוספת(אנדרסון 246, מריוט 150 ג'ונו 64). הקרב של צ'סמה כמו הקרב של טרפלגר כ - 40 שנה לאחר מכן הוא קרב ימי ששינה את ההיסטוריה יצר מיתוס לאומי ואלכסי אורלוב הוסיף את צ'סמה לשמו(מדריאגה211).
במאה ה- 18 א"י היתה אחד מהמחוזות הנדחים והמוזנחים של האמפריה העותמאנית.מבחינה מנהלית החלק הצפוני - הגליל - היה תחת שלטון הואלי(המושל) של צידון והחלק הדרומי של א"י -מחיפה דרומה כולל ירושלים - היה תחת שלטון הואלי של דמשק. שני המושלים היו כפופים ישירות ל"שער העליון".
המנהיג המקומי הבולט ביותר בא"י במאה ה - 18 היה דהר אל עמר שמקום מושבו היה בטבריה.
במשך 30 שנה בין השנים 1745 ו 1775 הוא שלט בפועל בחלק הצפוני של א"י ודרום לבנון. הוא התמנה באופן רשמי למושל עכו ושם היה מקום מושבו. עכו באותה תקופה היתה היתה נמל קטן שם התיישבו כבר במאה ה - 17 סוחרים צרפתיים(מאסון) ודהר הפך את עכו לנמל המסחרי החשוב ביותר בא"י שתפש את מקומה של צידון שעד אז היתה הנמל החשוב ביותר של א"י(א.כהן,עכו,160 כתר,126).
היריב העיקרי של דהר היה המושל של מחוז דמשק עותמאן פחה, שרק ב - 1770 קיבל רשות מקושטא לרסן את דהר. באותו זמן , במצרים שהיה תחת הסוזרניות של הסולטן,אולם למעשה היתה במעמד עצמאי, השליט הממלוכי עלי ביי החליט לצאת במלחמה נגד הסולטן ואף הצליח לכבוש את מכה. עלי כרת ברית עם דהר במטרה לכבוש את סוריה וא"י מידי הסולטן. הוא פלש לא"י וביוני 1771 הביס את צבאו של עותמאן וכבש את דמשק. לאחר מכן נאלץ עלי לדכא מרד מבית וחזר עם צבאו למצרים דהר נשאר לבדו לעמוד בפני צבאו של עותמאן. דהר הצליח בספטמבר לנצח את צבאו של עותמאן ובני בריתו הדרוזיים בקרב ליד החולה(ג'ונו 85) ובאוקטובר 1771 הוא כבש את צידון שהיתה אז בירת המחוז. הסולטן שהיה מודאג מנצחונו של דהר מינה מפקד חדש, עותמאן אלמצרי. במאי 1772 צבא טורקי חדש שנתמך ע"י המנהיג הדרוזי ג'ונבלט הטיל מצור על צידון. עלי ביי שהודח וברח עם צבא ממלוכי קטן לא"י והצטרף לדהר. השניים החליטו לבקש את אלכסיי אורלוב לשלוח מספר ספינות רוסיות כדי לעזור להם נגד הטורקים(הד 57, בזילי 27, 343). הספינות הרוסיות שהיו רחוקות מנמלי הבית שלהם וללא אפשרות לקבל אספקה שוטפת עסקו בפעילות צבאית שכללה פשיטות על החוף הטורקי וכן על איים יוונים בים האגאי וכן בפעילות פיראטית של תפישת אוניות והיו מוכנים לסייע למנהיגים מקומיים בסכסוכים עם השלטון המרכזי בקושטא תמורת כסף ומזון(אביצור 154-156).
יחידות של הצי הרוסי הופיעו בצידון ב - 11/6/1772 הפגיזו את הכוחות הטורקיים מתותחים של הספינות וכוחתיו של דהר התקיפו את עיר מהיבשה. ולפי דווח של הקוסול הצרפתי הכוחות הטורקים אבדו את עשתונות ונכנעו לאחר קרב של שעתיים(בזילי 344, הד 58 פרסון 279).
המושל הטורקי של דמשק חשב בטעות שהספינות היו צרפתיות או מלטזיות ודרש מהמסיונרים הצרפתיים בדמשק לפנות לקונסול הצרפתי בצידון,אולם האחרון השיב שמדובר בפינות רוסיות
(ראפק 293).
למחרת היום הפליגו הספינות הרוסיות לביירות שם התבצרו מתנגדים של דהר הפגיזו בתותחיהם את העיר והכוחות המקומיים נכנעו תוך זמן קצר. הרוסים דרשו וקבלו סכומי עתק מתושבי ביירות ומשם חזרו לעכו ולאחר מכן לאי פארוס שבים האגאי(הד 58, בזילי 344).
בנתיים הושגה שביתת נשק זמנית בין רוסיה וטורקיה ביוני 1772 והסולטן שהיה מודאג מהדרדרות המצב בא"י שקל לשלוח את הצי הטורקי שהתפנה, לא"י. אורלוב הסכים לקחת על עצמו לחסום את הצי הטורקי(ראפק296). קצינים רוסיים הביאו נשק לכוחותיו של דהר באוקטובר 1772 שצרו על יפו והוא כבש את העיר בינואר 1773(ג'ונו19).
לאחר שהרוסים עזבו את ביירות הדרוזים לא הורשו לחזור לשם וקצין צעיר בשם אחמד ג'זאר
מונה למושל ביירות. הוא התפרסם כלוחם קשוח ואכזרי במצרים ולאחר כן שרת תחת פיקודו של מושל דמשק.
הדרוזים רצו לכבוש מחדש את ביירות וחליטו לכרות ברית עם דהר. בתמיכתו הם הטילו מצור על ביירות שמנתה אז כ - 5000 תושבים, וצידון ועכו היו גדולות ממנה(פרסון 285 + הד 54). הצי הרוסי הפליג מיוון במאי 1773 דרך קפריסין מצרים והגיע ביוני לעכו.והגיע להסכם חודש יותר מאוחר להסכם ולפיו הם יסייעו לדרוזים ולדהר לגרש את הטורקים מביירות(בזילי 344). המצור על ביירות נמשך מיולי עד אוקטובר 1773 כשבראש הכוחות הנצורים נלחם בגבורה ג'זאר פחה,ונאלצו להכנע לאחר שכוחות הסיוע מדמשק הובסו ע"י בנו של דהר. הרוסים נשארו בביירות עד ינואר 1774 ורק אז קבלו את מלוא התשלום. לפי (בזילי 346 ) הדרוזים היו כה אסירי תודה שהם בקשו אזרחות רוסית. זאת היתה הפעם הראשונה שכוחות של מעצמה לא- מוסלמית סייעו בידי נתינים מוסלמיים.
המלחמה בין טורקיה ורוסיה הסתיימה עם חתימת חוזה קוצ'וק קיינרג'י ביולי 1774.והצי הרוסי
הפליג הביתה. דהר היה כבר בין 80 והוא ניסה לפייס את הממשלה בקושטא לאחר שלכס המלוכה עלה סולטן חדש עבדול חמיד הראשון. אולם הממשלה העותמאנית החליטה שהגיע העת להכניע את דהר ושלחה צבא בדרך היבשה והצי הטורקי הפציץ את עכו מהים,צבאו של דהר הובס והוא נהרג בקיץ 1775. הסולטן מינה את אחמד ג'זאר גיבור ביירות למושל עכו ושנה לאחר מכן הוא מונה לואלי של צידון. בשנת 1799 ג'זאר עמד בגבורה מול כוחותיו של נפוליון ולאחר מצור של מספר חודשים על עכו הוא אילץ אותו בעזרת הצי הבריטי, להסיג את כוחותיו ולחזור לצרפת.
כרטא: מפות מפות 140 - 142.
א.מ. 210385
פמת''א ענ/7886/04
מ.א. 603873
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה