כנס משפחת נוטמן המורחבת פסח תשס"ט 13/4/2009
הסכם ההעברה
ב 30 לינואר 1933 התמנה היטלר לראש ממשלת גרמניה ע"י המרשל הינדבורג נשיא גרמניה וגיבור מלחמת העולם הראשונה.
בגרמניה החלה המפלגה הנאצית במסע ציבורי אלים כנגד היהודים בגרמניה.
באפריל 1933 יזמו הנאצים חרם על כל העסקים היהודים בגרמניה וזמן קצר לאחר מכן פוטרו היהודים מהשרות הציבורי והאוניברסיטאות.
היהודים ברחבי העולם לא הבליגו והחלו לארגן חרם עולמי נגד גרמניה. בשנות העשרים הנרי פורד יצא בהצהרות אנטישמיות וחרם צרכנים יהודי אילץ את חברת פורד להתנצל על עמדתו האנטישמית של מייסדה ומנהלה.
בא"י הונף דגל הסווסטיקה על הקונסוליות הגרמניות בירושלים וביפו.
במרץ 1933 התקיים מצעד של ותיקי הלוחמים היהודים האמריקאים במלחמת העולם הראשונה בניו יורק וסטפן וייז ממנהיגי יהדות אמריקה ארגן מפגן מחאה של עשרות אלפי יהודי במדיסון סקוור גארדן.
הפגנות מחאה התקיימו גם בלונדון ובורשה.
המוסדות היהודים הרשמיים כמו הסוכנות היהודית בא"י ההסתדרות הציונית בלונדון והארגונים היהודיים בגרמניה שחששו לגורל יהודי גרמניה היו נגד החרם האנטי-הגרמני.
בשלב זה החרם היהודי נגד גרמניה היה די אפקטיבי ופגע ביצוא הגרמני.
בגרמניה היו 3 זרמים יהודים: רוב היהודים היו לא דתיים או רפורמים ולצידם היה זרם דתי-אורתודוכסי
והארגון הציוני הגרמני היה הקטן ביותר.
במאמר מוסגר אציין שהסבתא שלי מרתה נוטמן אשתו של הוגו נוטמן רכזה חוג ציוני בברלין שעל חבריו נמנה אלברט איינשטיין(ראיון עם גרט גרנך במוסף הארץ 20/9/2000)
באותו שלב הנאצים רצו לגרש את היהודים מגרמניה ובסוף מרץ 1933 התקיימה בברלין פגישה בין המרשל גרינג וראשי הציונים הגרמנים וביניהם קורט בלומנפלד כדי לדון בדרכם לקדם את יציאת יהודי גרמניה. בין הציונים והממשלה הנאצית היו יחסים קורקטיים ובעוד שבשנת 1933 נסגרו כ 600 עתונים בטאון ההסתדרות הציונית ה"יודישע רונדשאו" המשיך להופיע עד שנת 1937.
בירושלים אנשי המחלקה הגרמנית של הסוכנות ארתור רופין ורנר סנטור ופנחס רוזן החלו להערך לקליטת יהודי גרמניה.
גם חיים ארלוזורוב שהיה ראש המחלקה המדינית של הסוכנות(שר החוץ)ביקר בגרמניה לקדם הנושא(הוא נרצח ב 16 ליוני 1933)
גרמניה היתה באותה תקופה במצב כלכלי קשה ובשל יתרות המט"ח המצומקות שלה הטילה מגבלות
רבות על כל אזרחיה להוציא מט"ח.
ליהודים היה מותר להוציא 15000 רייךמארק(1000 לירות סטרלינג) הסכום הדרוש לקבל סרטיפיקט עליה לא"י.
סם כהן יליד 1890 שגדל בעיר לודז' הגיע לגרמניה ב 1907 למד באוניברסיטת מרבורג ולאחר מכן
עשה הון בגרמניה עלה לארץ הקים את חברת הפרדסנות "הנוטע" יחד עם משפחת מכנס.
הוא יצר קשר בארץ עם הקונסול הגרמני וולף בירושלים שהיה נשוי לאשה יהודיה וכן עם אנשי הסוכנות בירושלים וראשי ההסתדרות הציונית בלונדון.
ליהודי גרמניה היו מליוני מארקים בחשבונות חסומים בגרמניה.
הצעתו של סם כהן היתה שחברת הנוטע תמכור קרקעות בא"י ליהודי גרמניה תמורת מארקים חסומים ובתמורה תקנה הנוטע מוצרים גרמניים בעקר חקלאיים ותייצא אותם לא"י ולארצות אחרות.
מבחינת הממשלה הנאצית היה מדובר בעסקה ללא מזומנים
בברלין ניהלו את המו"מ שמידט ממשרד החוץ והרטנשטיין מהפקוח על מט"ח.
סם כהן גייס את עו"ד זיגפריד מוזס, יליד 1887, שהיה היועץ המשפטי של רשת חנויות הכלבו שוקן ובין השנים 1933 ל 1937 נשיא הסתדרות הציונית הגרמנית.(אשתו היתה אחותה של אשתו השניה של סבי הוגו נוטמן ואחותה המנוחה של דורית אורגד היתה נשואה לבנו פרופ' רפאל מוזס ז"ל)
במאי 1933 נחתם הסכם ראשון בהיקף של מליון מרק בין ממשלת גרמניה וחברת הנוטע.
היתה הבנה שסם כהן יפעל לצמצום החרם היהודי הגרמני. ואכן הוא ניסה לפעול בכוון זה ורכש את העתון הרביזיוניסטי "הדאר" היום ופטר את עורכו משה סמילנסקי.
יש לזכר שהממסד היהודי בא"י בלונדון ובגרמניה היה נגד החרם.
סם כהן היה במו"מ עם הממשל הגרמני להרחיב את מסגרת ההסכם.
מאידך בברלין התנגדו הציונים ובראשם גוסטב לנדאואר מנכ"ל ההסתדרות הציונית בגרמניה(1895-1954, עלה לארץ ב 1934)למונופול שניתן לחברת הנוטע וגייסו לעזרתם את בנק אפ"ק(היום בנק לאומי) ומנהלו אליעזר הופיין.( 1881-1957).
ביולי חתם סם כהן על הסכם שהרחיב את המסגרת ל 3 מליון מרק.
זמן קצר לאחר מכן באוגוסט 1933 נכנע כהן ללחץ הממסד הציוני וכך הוקמה בא"י חברת "ההעברה" שהשותף הבכיר בה היו הבנק אפ"ק וכן חברת הנוטע והחברה ההסתדרותית לפרדסנות "יכין" בראשותו של לוי אשכול(אז שקולניק). בברלין הוקמה חברה אחות גרמנית לחברת ההעברה בשם פאלטרוי שטפלה בהפקדת הכספים בבנקים הגרמניים
הקונגרס הציוני ה 18 בפראג ב 1933 נמנע מלדון בהסכם ההעברה בשל רגישות הנושא. רק בקונגרס הציוני ה19 בלוצרן בקיץ 1935 החליטה ההסתדרות הציונית לאמץ את ההסכם תחת חסותה.
הרבה יהודים מהרו להפקיד את הכספים באמצעות פאלטרוי אולם בשנה הראשונה קצב הוצאת הכספים מגרמניה היה איטי
הסכם ההעברה הביא לתנופה לכלכלת א"י להגברת עליית יהודי גרמניה והערכה שמתוך 60 אלף יהודי גרמניה כ 20 אלף נעזרו בחברת ההעברה שהצליחה להעביר כ 30 מליון דולר(השכר החודשי בא"י היה 30 דולר).היו אף נסיונות לייצא חלק מהסחורות הגרמניות לארצות אחרות של המזרח התיכון.
זיגפריד מוזס עלה לארץ ב 1937 ושמש מנהל חברת ההעברה בין השנים 1939 ל 1949. הוא מונה למבקר המדינה הראשון ושמש בתפקיד עד 1961. הוא נפטר ב 1974.
הסכמי העברה נחתמו גם עם פולין שם הוקמה חברת חליפין צ'כיה ורומניה
מקורות: יואב גלבר "מולדת חדשה" עליית יהודי גרמניה בין השנים 1933 ל 1948, פורסם ב - 1990
EDWIN BLACK : THE TRANSFER AGREEMENT 1984,2001
מיכאל ארן
הסכם ההעברה
ב 30 לינואר 1933 התמנה היטלר לראש ממשלת גרמניה ע"י המרשל הינדבורג נשיא גרמניה וגיבור מלחמת העולם הראשונה.
בגרמניה החלה המפלגה הנאצית במסע ציבורי אלים כנגד היהודים בגרמניה.
באפריל 1933 יזמו הנאצים חרם על כל העסקים היהודים בגרמניה וזמן קצר לאחר מכן פוטרו היהודים מהשרות הציבורי והאוניברסיטאות.
היהודים ברחבי העולם לא הבליגו והחלו לארגן חרם עולמי נגד גרמניה. בשנות העשרים הנרי פורד יצא בהצהרות אנטישמיות וחרם צרכנים יהודי אילץ את חברת פורד להתנצל על עמדתו האנטישמית של מייסדה ומנהלה.
בא"י הונף דגל הסווסטיקה על הקונסוליות הגרמניות בירושלים וביפו.
במרץ 1933 התקיים מצעד של ותיקי הלוחמים היהודים האמריקאים במלחמת העולם הראשונה בניו יורק וסטפן וייז ממנהיגי יהדות אמריקה ארגן מפגן מחאה של עשרות אלפי יהודי במדיסון סקוור גארדן.
הפגנות מחאה התקיימו גם בלונדון ובורשה.
המוסדות היהודים הרשמיים כמו הסוכנות היהודית בא"י ההסתדרות הציונית בלונדון והארגונים היהודיים בגרמניה שחששו לגורל יהודי גרמניה היו נגד החרם האנטי-הגרמני.
בשלב זה החרם היהודי נגד גרמניה היה די אפקטיבי ופגע ביצוא הגרמני.
בגרמניה היו 3 זרמים יהודים: רוב היהודים היו לא דתיים או רפורמים ולצידם היה זרם דתי-אורתודוכסי
והארגון הציוני הגרמני היה הקטן ביותר.
במאמר מוסגר אציין שהסבתא שלי מרתה נוטמן אשתו של הוגו נוטמן רכזה חוג ציוני בברלין שעל חבריו נמנה אלברט איינשטיין(ראיון עם גרט גרנך במוסף הארץ 20/9/2000)
באותו שלב הנאצים רצו לגרש את היהודים מגרמניה ובסוף מרץ 1933 התקיימה בברלין פגישה בין המרשל גרינג וראשי הציונים הגרמנים וביניהם קורט בלומנפלד כדי לדון בדרכם לקדם את יציאת יהודי גרמניה. בין הציונים והממשלה הנאצית היו יחסים קורקטיים ובעוד שבשנת 1933 נסגרו כ 600 עתונים בטאון ההסתדרות הציונית ה"יודישע רונדשאו" המשיך להופיע עד שנת 1937.
בירושלים אנשי המחלקה הגרמנית של הסוכנות ארתור רופין ורנר סנטור ופנחס רוזן החלו להערך לקליטת יהודי גרמניה.
גם חיים ארלוזורוב שהיה ראש המחלקה המדינית של הסוכנות(שר החוץ)ביקר בגרמניה לקדם הנושא(הוא נרצח ב 16 ליוני 1933)
גרמניה היתה באותה תקופה במצב כלכלי קשה ובשל יתרות המט"ח המצומקות שלה הטילה מגבלות
רבות על כל אזרחיה להוציא מט"ח.
ליהודים היה מותר להוציא 15000 רייךמארק(1000 לירות סטרלינג) הסכום הדרוש לקבל סרטיפיקט עליה לא"י.
סם כהן יליד 1890 שגדל בעיר לודז' הגיע לגרמניה ב 1907 למד באוניברסיטת מרבורג ולאחר מכן
עשה הון בגרמניה עלה לארץ הקים את חברת הפרדסנות "הנוטע" יחד עם משפחת מכנס.
הוא יצר קשר בארץ עם הקונסול הגרמני וולף בירושלים שהיה נשוי לאשה יהודיה וכן עם אנשי הסוכנות בירושלים וראשי ההסתדרות הציונית בלונדון.
ליהודי גרמניה היו מליוני מארקים בחשבונות חסומים בגרמניה.
הצעתו של סם כהן היתה שחברת הנוטע תמכור קרקעות בא"י ליהודי גרמניה תמורת מארקים חסומים ובתמורה תקנה הנוטע מוצרים גרמניים בעקר חקלאיים ותייצא אותם לא"י ולארצות אחרות.
מבחינת הממשלה הנאצית היה מדובר בעסקה ללא מזומנים
בברלין ניהלו את המו"מ שמידט ממשרד החוץ והרטנשטיין מהפקוח על מט"ח.
סם כהן גייס את עו"ד זיגפריד מוזס, יליד 1887, שהיה היועץ המשפטי של רשת חנויות הכלבו שוקן ובין השנים 1933 ל 1937 נשיא הסתדרות הציונית הגרמנית.(אשתו היתה אחותה של אשתו השניה של סבי הוגו נוטמן ואחותה המנוחה של דורית אורגד היתה נשואה לבנו פרופ' רפאל מוזס ז"ל)
במאי 1933 נחתם הסכם ראשון בהיקף של מליון מרק בין ממשלת גרמניה וחברת הנוטע.
היתה הבנה שסם כהן יפעל לצמצום החרם היהודי הגרמני. ואכן הוא ניסה לפעול בכוון זה ורכש את העתון הרביזיוניסטי "הדאר" היום ופטר את עורכו משה סמילנסקי.
יש לזכר שהממסד היהודי בא"י בלונדון ובגרמניה היה נגד החרם.
סם כהן היה במו"מ עם הממשל הגרמני להרחיב את מסגרת ההסכם.
מאידך בברלין התנגדו הציונים ובראשם גוסטב לנדאואר מנכ"ל ההסתדרות הציונית בגרמניה(1895-1954, עלה לארץ ב 1934)למונופול שניתן לחברת הנוטע וגייסו לעזרתם את בנק אפ"ק(היום בנק לאומי) ומנהלו אליעזר הופיין.( 1881-1957).
ביולי חתם סם כהן על הסכם שהרחיב את המסגרת ל 3 מליון מרק.
זמן קצר לאחר מכן באוגוסט 1933 נכנע כהן ללחץ הממסד הציוני וכך הוקמה בא"י חברת "ההעברה" שהשותף הבכיר בה היו הבנק אפ"ק וכן חברת הנוטע והחברה ההסתדרותית לפרדסנות "יכין" בראשותו של לוי אשכול(אז שקולניק). בברלין הוקמה חברה אחות גרמנית לחברת ההעברה בשם פאלטרוי שטפלה בהפקדת הכספים בבנקים הגרמניים
הקונגרס הציוני ה 18 בפראג ב 1933 נמנע מלדון בהסכם ההעברה בשל רגישות הנושא. רק בקונגרס הציוני ה19 בלוצרן בקיץ 1935 החליטה ההסתדרות הציונית לאמץ את ההסכם תחת חסותה.
הרבה יהודים מהרו להפקיד את הכספים באמצעות פאלטרוי אולם בשנה הראשונה קצב הוצאת הכספים מגרמניה היה איטי
הסכם ההעברה הביא לתנופה לכלכלת א"י להגברת עליית יהודי גרמניה והערכה שמתוך 60 אלף יהודי גרמניה כ 20 אלף נעזרו בחברת ההעברה שהצליחה להעביר כ 30 מליון דולר(השכר החודשי בא"י היה 30 דולר).היו אף נסיונות לייצא חלק מהסחורות הגרמניות לארצות אחרות של המזרח התיכון.
זיגפריד מוזס עלה לארץ ב 1937 ושמש מנהל חברת ההעברה בין השנים 1939 ל 1949. הוא מונה למבקר המדינה הראשון ושמש בתפקיד עד 1961. הוא נפטר ב 1974.
הסכמי העברה נחתמו גם עם פולין שם הוקמה חברת חליפין צ'כיה ורומניה
מקורות: יואב גלבר "מולדת חדשה" עליית יהודי גרמניה בין השנים 1933 ל 1948, פורסם ב - 1990
EDWIN BLACK : THE TRANSFER AGREEMENT 1984,2001
מיכאל ארן
